5.4 מ' טון. זה הרבה או מעט? כמה זה בעצם?

בפוסט קודם, כתבתי על הדמיית נתונים – DATA VISUALIZATION או בקיצור – DATA VIZ.

גם מי שמכיר את המושג וגם מי שפחות – חושב באופן אוטומטי על טבלאות, על גרפים, על "עוגות" ועל עמודות.

 

האמת היא, שבראייה רחבה יותר, אני חושבת תמיד על קהל של אנשים שפחות מתחברים למספרים.

המציגים, אמורים לשחות בנתונים, הם מבינים בדיוק מה כל דבר אומר. מבינים בדיוק את ההקשרים, את המבנים של בסיסי הנתונים וברור להם למה המידע חשוב.

 

אבל, חלק גדול מהצופים, לא תמיד מבינים את המידע. לא מבינים אפילו – למה המידע חשוב.

ברור להם, שלך, המידע חשוב ושגם התובנות שמגיעות איתו מאוד מאוד משמעותיות.

אבל בין ההבנה הזו, לבין היכולת שלהם לפעול על סמך המידע החשוב שהצגת – המרחק גדול. למה זה?

מי שנוח לו לקרוא באנגלית, מוזמן לקרוא את המאמר שכתבתי יחד עם קולגה, במיזם משותף שלנו.

 

חיבור וזכירות

השאלה היא אם הם יזכרו את המידע הזה שבוע אחרי שצפו בו.

מחקרים שנעשו, הראו שרוב האנשים שנשאלו מה הם זוכרים מהרצאה שצפו בה – יזכרו כ-10%. מה שעוד יותר מטריד – כל אחד מהם זכר 10% רנדומליים. מין הסתם, כל אחד התחבר למידע אחר במצגת.

כשחשוב לנו שהצופים לא רק יבצעו, אלא יהיו גם "סוכני שינוי" עבורנו – כדאי מאוד שנדע לכוון את אותם 10%. לתת להם כלים לזכור ולחזור על המידע החשוב.

כדי לגרום לצופים לזכור, לפעול על פי המידע בהמשך ולאורך זמן צריכים להתקיים שני תנאים: חיבור וזכירות

קיימות הרבה טכניקות ליצור חיבור בין המידע לבין הצופה. אחת הטובות ביותר היא לספר סיפור.

כמה פעמים יכולת לחזור על בדיחה מוצלחת? לבדיחות קל לנו מאוד להתחבר, אנחנו זוכרים את ה"פאנץ'" ולכן אין לנו בעיה לספר אותן שוב ושוב, גם אם במילים קצת שונות.

כנ"ל לגבי סיפור ששמעת, סרט או סדרה שצפית בהם – אבל גם שם, הסיפור או הסרט צריכים להשאיר רושם חזק מאוד כדי לזכור אותם לאורך זמן.

לעומת הבדיחה או הסיפור – כמה פעמים יכולת לחזור על נתוני מכירות – כשזה לא העיסוק שלך בחברה? או על נתוני העסקה במשק – כשזה לא ממש נוגע אליך? או כמו בדוגמה שתיכף אתייחס אליה – כמה טון אשפה אנחנו מייצרים?

אחת הבעיות שיש לנו, למרבית בני האדם – היא להתחבר מספרים גדולים. כן, אנחנו שומעים או רואים את המספר – אבל משלב מסויים – זה כל מה שזה. מספר. נתון.

כשמישהו זורק לחלל האוויר – מיליון משהו. ברגע זה – זה לא אומר לנו כלום. האם זה הרבה? זה מעט? ביחס למה?

כדי שנוכל לא רק להבין את הנתונים, אלא גם להתחבר ולזכור אותם – רצוי שהנתון יהיה ברור לנו. שנוכל לדמיין אותו. מהרגע שאנחנו יוצרים לעצמנו תמונה בראש – הרבה יותר קל לנו לזכור.

 

בואו נראה דוגמה:

מיחזור פסולת. זה בידיים של כל אחד מאיתנו

אחד הנתונים אליהם נחשפתי בשנים האחרונות היה כמות האשפה שאנחנו מייצרים מידי שנה, כאן בישראל: 5.4 מיליון טון.

האמת? נשמע הרבה, נשמע מספר גדול – אבל כאן זה נשאר. לא באמת שקע אצלי.

רק כשרציתי לכתוב את הפוסט הזה וחיפשתי דוגמה – נזכרתי במספר הזה, שגרם לי לצקצק בלשוני באותו רגע ששמעתי אותו – אבל נמחק באותה הכמות.

יכלו באותה מידה להגיד לי שאנחנו מייצרים "ימבה זבל". ככה זה נרשם אצלי.

 

אני מבטיחה לכם שאני לא אשכח את הנתון הזה להבא. למה? כי עכשיו יותר קל לי להבין, להתחבר ולזכור:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה שהמצגת הזו עושה – הטכניקה שבה היא עובדת – "פריטת" המספר הגדול לאלמנטים ויזואלים מוכרים.

אין כמעט אדם שאינו מכיר את מגדל אייפל – בין אם ראה אותו במו עיניו בביקור בפריז, בתמונה או בסרט. כל אחד מאיתנו יכול להבין שמדובר במגדל גדול מאוד וכבד מאוד. זה מסוג הדברים שקל לנו להעריך.

כנ"ל לגבי פיל אפריקאי. זו אחת החיות הגדולות והכבדות. כל אחד מאיתנו מתחלחל מהמחשבה שפיל יתיישב עלינו…

הטיטניק – היא בכלל סמל למעשה ידי אדם – כלי שיט גדול מאוד (למרות שיש כיום הרבה מאוד כלי שיט גדולים בהרבה – אבל הם לא מספיק מוכרים).

 

הסיבה שהמספר הגדול מודגם באמצעות כמה דוגמאות היא פשוטה: כל אחד מאיתנו מתחבר קצת אחרת לדוגמאות.

מה שבטוח – לכולנו מתחיל להיות הרבה יותר ברור מה המשמעות של 5.4 מיליון טון … גם אם לא נזכור לצטט את המספר הגדול – יש סיכוי שאת המספרים הקטנים יותר, נזכור.
לזכור 100 טיטניק או כ-500 מגדל אייפל הרבה יותר קל.

והכי חשוב נתחבר לעובדה שמדובר בכמות גדולה מאוד של אשפה ושכדאי שנתחיל לעשות משהו בנושא.

למחזר.

 

שלחו לנו וואטסאפ